Bava Metzia 59

Kapitel 59

א בתורי דנפיש פסידייהו:

1 dies ist auf Ochsentreiber zu beziehen, die großen Schaden anrichten.

ב שוטחה לצורכה אבל לא לכבודו וכו': איבעיא להו לצורכו ולצורכה מאי

2 ER BREITE ES AUS ZU DESSEN NUTZEN, NICHT ABER, UM DAMIT ZU PRUNKEN. Sie fragten: Wie ist es, wennzu seinem eigenen und zu dessen Nutzen? –

ג ת"ש שוטחה לצורכה לצורכה אין הא לצורכו ולצורכה לא אימא סיפא אבל לא לכבודו לכבודו הוא דלא הא לצורכה ולצורכו שפיר דמי אלא מהא ליכא למשמע מינה

3 Komm und höre: Er breite es aus zu dessen Nutzen. Nur zu dessen Nutzen, nicht aber zu seinem eigenen und zu dessen Nutzen. – Wie ist demnach der Schlußsatz zu erklären: nicht aber, um damit zu prunken. Nur nicht um damit zu prunken, zu dessen und zu seinem eigenen Nutzen ist es erlaubt. Hieraus ist vielmehr nichts zu entnehmen. –

ד ת"ש לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד לצרכו אבל ישטחנה על גבי מטה ועל גבי מגוד לצרכה נזדמנו לו אורחים לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד בין לצורכו בין לצורכה

4 Komm und höre: Man darf [einen Fund] nicht zu seinem eigenen Nutzen auf ein Bett oder einen Pfahl ausbreiten, wohl aber darf man ihn zu dessen Nutzen auf ein Bett oder einen Pfahl ausbreiten; hat man Besuch erhalten, so darf man ihn weder zu seinem eigenen Nutzen noch zu dessen Nutzen auf ein Bett oder einen Pfahl ausbreiten. –

ה שאני התם דמקלא קלי לה אי משום עינא אי משום גנבי

5 Anders ist es hierbei, weil man es dadurchzerstören würde, entweder durch ein [böses] Augeoder durch Diebstahl. –

ו תא שמע הכניסה לרבקה ודשה כשירה בשביל שתינק ותדוש פסולה והא הכא דלצורכו ולצורכה הוא וקתני פסולה

6 Komm und höre: Wenn man esin das Gespann gebrachtund es mitgedroschen hat, so ist es tauglich; wenn aber, damit es saugen und dreschen soll, so ist es untauglich. Hierbei erfolgt esja zu dessen und zu seinem Nutzen, und er lehrt, daß es untauglich sei. –

ז שאני התם דאמר קרא (דברים כא, ג) אשר לא עובד בה מ"מ

7 Anders ist es hierbei, die Schrift sagt:mit dem noch nicht gearbeitet worden ist, in keiner Weise. –

ח אי הכי אפילו רישא נמי

8 Demnach sollte dies ja auch vom Anfangsatze gelten!? –

ט הא לא דמיא אלא להא דתנן שכן עליה עוף כשירה עלה עליה זכר פסולה מאי טעמא

9 Bei diesem verhält es sich wie in folgender Lehre: Hat auf ihrein Vogel geruht, so ist sie tauglich, hat ein Bulle sie besprungen, so ist sie untauglich. – Aus welchem Grunde? –

י כדרב פפא דאמר רב פפא אי כתיב עובד וקרינן עובד הוה אמינא אפילו ממילא ואי כתיב עבד וקרינן עבד הוה אמינא עד דעבד בה איהו

10 Nach einer Erklärung R. Papas, denn R. Papa lehrte: Wenn die Schreibweise gearbeitet worden und die Lesart gearbeitet worden wäre, so könnte man glauben, auch wenn diesvon selbst erfolgt ist, und wäre die Schreibweise gearbeitet hatund auch die Lesart gearbeitet hat, so könnte man glauben, nur wenn [der Eigentümer] selbst es veranlaßt hat;

יא השתא דכתיב עבד וקרינן עובד בעינן עובד דומיא דעבד מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה:

11 da aber die Schreibweise gearbeitet hat und die Lesart gearbeitet worden ist, so muß die erfolgte Arbeit der von ihm veranlaßten gleichen: wie die von ihm veranlagte ihm erwünscht ist, ebenso muß die erfolgte ihm erwünscht sein.

יב כלי כסף וכלי נחושת משתמש בהן וכו': ת"ר המוצא כלי עץ משתמש בהן בשביל שלא ירקבו כלי נחושת משתמש בהן בחמין אבל לא על ידי האור מפני שמשחיקן כלי כסף משתמש בהן בצונן אבל לא בחמין מפני שמשחירן מגריפות וקרדומות משתמש בהן ברך אבל לא בקשה מפני שמפחיתן כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד שיבא אליהו

12 SILBERNE UND KUPFERNE GERÄTE BENUTZE ER &C. Die Rabbanan lehrten: Wer Holzgeräte findet, benutze sie, damit sie nicht faulen; kupferne Geräte benutze er zu heißem Wasser, nicht aber auf dem Feuer, weil man sie dadurch abnutzt. Silberne Geräte benutze er zu Kaltem, nicht aber zu Warmem, weil man sie dadurch schwärzt. Feuerzangen und Äxte benutze er zu Weichem, nicht aber zu Hartem, weil man sie dadurch schartig macht, goldene und gläserne Geräte lasse man unberührt, bis Elijahu kommt. Wie sie dies von einem Funde bestimmt haben, so bestimmten sie es auch von einer verwahrten Sache. –

יג כדרך שאמרו באבידה כך אמרו בפקדון פקדון מאי עבידתיה גביה אמר רב אדא בר חמא אמר רב ששת בפקדון שהלכו בעליהן למדינת הים:

13 Wie kommt er dazubei einer verwahrten!? R. Ada b. Ḥama erwiderte im Namen R. Šešeths: Wenn der Eigentümer der verwahrten Sache nach dem Überseelande verreist ist.

יד מצא שק או קופה [וכל דבר] שאין דרכו ליטול הרי זה לא יטול: מנהני מילי דת"ר (דברים כב, א) והתעלמת פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם

14 WEH EIN SACK, EIN BÜNDEL ODER SONST ETWAS, DAS ER NICHT AUFZUNEHMEN PFLEGT, FINDET, BRAUCHT ES NICHT AUFZUNEHMEN. Woher dies? – Die Rabbanan lehrten:Und du wirst dich ihrer entziehen, zuweilen darfst du dich entziehen und zuweilen darfst du dich nicht entziehen;

טו הא כיצד היה כהן והיא בבית הקברות או שהיה זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו לכך נאמר והתעלמת מהם

15 und zwar: wenn er Priester ist und [die Sache] sich auf einem Begräbnisplatzebefindet, oder wenn er ein Greis und dies seiner Würde nicht angemessen ist, oder wenn seine eigene Beschäftigung mehr wert ist als [der Verlust] seines Nächsten, so heißt es: du wirst dich entziehen. –

טז למאי איצטריך קרא אילימא לכהן והיא בבית הקברות פשיטא האי עשה והאי לא תעשה ועשה ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה ותו לא דחינן איסורא מקמי ממונא

16 Wegen welchen Falles ist dieser Schriftvers nötig: wollte man sagen, wegen eines Priesters, wenn sie sich auf einem Begräbnisplatze befindet, so ist dies ja selbstverständlich, das eineist ein Gebot und das andereist ein Gebot und ein Verbot, und ein Gebot kann ja nicht ein Verbot und ein Gebot verdrängen; und ferner kann ja eine kanonische Sache nicht wegen einer Geldsache verdrängt werden!?

יז אלא לשלו מרובה משל חבירו מדרב יהודה אמר רב נפקא דאמר רב יהודה אמר רב (דברים טו, ד) אפס כי

17 Wollte man sagen, wegen des Falles, wenn seine eigene Beschäftigung mehr wert ist als [der Verlust] seines Nächsten, so geht dies ja hervor schon aus einer Lehre R. Jehudas im Namen Rabhs; denn R. Jehuda sagte im Namen Rabhs:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel